אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמותינו המטופלים, ברך את יּובְּרַז מנפאל, מַלי מהודו, נוצי מרומניה ואת נלי מהפיליפינים, העובדים הזרים.
ברך את העובדים שאינם זרים כלל לבני משפחותינו ועכשיו הם הקרובים מכל להורינו. עִמם בימים הטובים והרעים, ברגעים של הארה ובשעות של דמדומים. בימים שבהם אנחנו אצים-רצים בעיסוקינו הדחופים תמיד, עם ילדינו שלנו, בקוצר רוחנו. לעבוד־להתקדם־ לבלות־להספיק־לנסוע־לחזור־לנסוע שוב.
הכר להם טובה וחסד על הסבלנות ועל המסירות ועל האהבה, על עמל הגוף והנפש ועל החן והחמלה שהם משפיעים עלינו ועל זקנינו החולים. על שאינם זרים לכל ניע וזיע בפניהם של הורינו כשאנחנו לא. סליחה נבקש על שהם כבני משפחה אצלנו, אבל זרים וחשודים לשווא ברחוב ובתחנה המרכזית כ"עובדים לא חוקיים", כ"מסתננים".
ברך נא בשנה טובה את יוברז מנפאל, מלי מהודו, נוצי מרומניה ונלי מהפיליפינים ואת חבריהם, הדואגים להורינו ולסבינו, לא פעם במקומנו. רוחצים את גופם הדואב, מלטפים את ראשם השמוט, נושאים אותם מהמיטה לכיסא הגלגלים ובחזרה. מחכים להם שעות ליד המועדון, בפתח בית הכנסת, בתור לרופא. ואנחנו מוקירים אותם אבל רואים בהם "עובדים זרים", אשר העבודה הזרה שלהם היא כבד את אבינו ואת אמנו. את משפחותיהם שלהם הם אינם רואים שנים, רחוקים מקרוביהם, בנפשם יביאו לחמם.
שלח להם, אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמותינו האהובים, שנה טובה, שנת פרנסה ובריאות, ישועה ונחמה. ברך את ה"זרים" האלה, מושיעי הורינו, ששמותיהם מופיעים בתחתית מודעות האבל על לכתם של יקירינו. ברכם בבואם, בהימצאם ובצאתם.
