הפסוק המוכר כל-כך "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" מופיע בפרשת קדושים, לכאורה לא במקום הטבעי שלו. תחילת הפרשה מוקדשת למצוות מוסריות שבין אדם לחברו: דאגה לעניים, לא לגנוב, לא להלין שכר, לא לקלל חרש ולא להכשיל עיוור, לא לרכל ואפילו לאהוב את רעך כמוך (גם אם הוא לא בדיוק כמוך). המצוות הקשורות לזקנים מחכות בסבלנות, (כמו שמבוגרים רגילים…) והן מופיעות רק לאחר רצף של ציוויים המתרים בנו לא לנהוג בחוקות הגויים: "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלוקיכם: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה'".
בעל "העמק דבר", הנצי"ב מוולוז'ין, מתייחס לשאלה הזו ומסביר כי לא סתם ניצב הפסוק הזה בסמוך למצוות המזהירות מעבודה זרה ומחוקות הגויים. בעוד שמנהגי הגויים היו לפנות אל האובות והידעונים בשעת צרה או כדי לדעת את העתיד, הרי שתורתנו הקדושה דורשת מאיתנו לכבד את הזקנים שלנו. זוהי התשובה היהודית למנהגי הגויים. ובלשוננו: אצלנו לא פונים אל קוסמים ומכשפים, אובות וידעונים, אלא אל האבות והידענים, הזקנים והחכמים.
מסר יהודי וחינוכי חשוב זה יצוין השבת בע"ה באלפי בתי כנסת וקהילות ברחבי הארץ. האדם המבוגר, הזקן, ראוי לכבוד בשל ניסיונו וחוכמתו. לצערנו, אנשים מבוגרים עולים אצלנו לכותרות לעיתים קרובות מדי בשל פעולות אלימות המופנות נגדם. תפקידנו הוא להדגיש דווקא את תרומתם, את יכולתם בשלל תחומים, את ניסיון חייהם העומד לרשות החברה כולה.
המשרד לאזרחים ותיקים אשר זכיתי להתמנות לא מכבר לעמוד בראשו, בונה ומחדש בימים אלה תוכניות עבודה בשלל תחומים הנוגעים לכל אזרח ובעיקר למבוגרים שבתוכנו. אבל כל התוכניות היפות והפרויקטים המקסימים שהמשרד מפעיל (זו ההזדמנות להודות גם לקודמתי בתפקיד, סגנית השר לאה נס, על עבודתה המצוינת בתחום), אינם מספיקים ללא שותפות של הציבור הרחב. כאן לא מדובר בתקציבים אלא בהבנה של דור שלם על חשיבות היחס הטוב וההוגן כלפי המבוגרים. בבתי הספר, בתנועות הנוער, במוסדות הבריאות והמשפט וברחוב, עלינו לשים לב יותר לקשישים. עלינו כחברה לדאוג לכך שיותר מבוגרים ימשיכו לעבוד, להתנדב, ללמוד, ליצור בכל מסגרת ראויה. לא צריך להעביר בכוח זקנות את הכביש כמו בבדיחה הידועה ("היא התנגדה" מסביר שם הילד את איחורו לבית הספר). צריך לראות בהם בני אדם, אזרחים הראויים לכבוד מיוחד.
על שבת זו הכרזנו כשבת "והדרת". המשרד לאזרחים ותיקים פנה בבקשה לכל בתי הכנסת ולכל הרבנים ונושאי הדרשות להקדיש את שיעוריהם ודברי התורה לעניין זה. גם תנועות הנוער, דתיות ולא דתיות, יפעלו בנושא. בבתי הכנסת זו הזדמנות להעלות לתורה דווקא את זקני הקהילה או את האדם המבוגר ביותר בקהילה. אני מקווה שלקראת השנה הבאה יהפוך העניין כבר למנהג ונרתום גופים רבים לפעילות ולהעלאת המודעות.
ראוי שהבשורה של "והדרת פני זקן" תצא מבתי הכנסת, מתוך קהילות של תורה. וכך לא רק מצווה נקיים, אלא מפני שיבה תקום חברה מתוקנת וטובה יותר.